קופסאות קטנות, מישהו מכר לי קופסאות שקופות 

אני בת 33 וחצי. היום צבעתי את השיער לורוד פוקסיה, ניקבתי את שתי אוזני בחלק העליון והוספתי ככה על הדרך בנונשלנטיות גם נזם. את השיער צבעתי בשתיים בלילה, עדיין כל הידיים שלי ורודות סטייל "כרגע, אבל ממש ה-שנייה קילפתי שק של סלק במטבח פועלים לוהט-סואן בדולר ליום". את הניקובים ניקובים עשיתי בסינמה סיטי בזמן שהאישלי קנה כרטיסים לסרט. ככה כאילו כלום הפקרתי את אוזניי ואפי בידי בן תשחורת שעובד בחופש הגדול לשם בילוי באיביזה, בדוכן צעקני, עם מסכי פלזמה (גוואלד!!) שמציע בנוסף שעונים – ספק יוקרתיים, תיקים, ארנקים ומכל הבא להזדמנות למכור לעובר אורח תמים שכרגע מחכה בתור המשתרך לקופה של הקולנוע. כן, שלושה ילדים מתחת לשבע בבית, ויצאנו לדייט מקוצר של תזמוני וייז, בשעה ששנינו היינו ערניים, בערך. הישג לא מבוטל ונדיר. לשוחח עם האיש שנישאתי לו שיחת חולין ככה סתם? בלי אירוע מיוחד? שיחה שלא כוללת רשימות מטלות והעברות אשמה על אי ביצוע או זיכרון, של חולצת שכבה למחר או שיר על ארץ ישראל שצריך להציג בגנון. ככה להחליף מחשבות ואפילו בדממה, פשוט להיות, ביחד. ולא על אדי הדלק האחרונים של סוף היום במחשבה של מתי נגיע כבר הביתה לישון, כמה שניות נותרו לי לישון (מינוס כיבוי שריפות של "אירועי הלילה" של כל ילד, אוצרות שלנו) וההבנה כמה עייפה אהיה למחרת. אני אתעכב עוד רגע לנצור אותו ואגיד באובייקטיביות  רבה שיוצריי הם האנשים הכי הכי שאי פעם ילדו אותי?#*&^6

פינוק אמיתי. זה מה שנשאר. אזמה אם לא הזמנו מראש וזכינו לשבת בשורה הראשונה ולמתוח את הצוואר? אזמה אם קנינו בזמן של הפרסומות טייק מהיר של המקום שהבטיח לנו אוכל יקר, שמנוני ולא טעים, אבל אכיל, במינימום זמן ההכנה האפשרי? אזמה אם נכנסנו לסרט באיחור? (להפעיל את הדמיון זה גם פלוס, לא ניתן להכחיש). המרחק הוא למטרים בודדים רוב היממה, אבל – החיים – מעייפים – גועשים – מרחיקים, לעיתים, יוצאים משליטה – ממה שתכננתי.

בשיטוט למעש (מחפש ולא מוצא) בתור לרופא, בניסיון לשמור את המבטים לעצמי ולהישמר לנפשי משיעולים (רק שלא אהיה חולה, ואדביק את הילדיםםםםם!) קראתי שרשת יפנית חדשה לכלי בית וכו' פורצת את שערי ארצינו הקטנטונת והרגשתי ש-
מישהו (דייסו) שלח לי קופסאות שקופות
כמו הכוח לקבל את מה שאין (ממון רב לרכוש בMUJI, לחילופין להרגיש קצת חו"ל, או סתם לדעת שגם לנו יש!) את מה שיש (מקס סטוק אאוט, דייסו אין, במאמר מוסגר: תחושה סוראליסטית של ביקור פיזי בעלי אקספרס, רק עם טעם קצת יותר מעודן)
מה עוד אפשר כבר לבקש (את המחיר של דייסו ביפן, 100 ין יפני, כ-3.30 שקלים בלבד ולא בישראל, 10 ש"ח). איפה שהוא במעמקים הבנתי את כל הבלאגן שצברנו ברבות השנים, וסידרתי אותו בקופסאות שקופות, מחולקות. מרפא כזית את הכעס מבפנים. גורם לסדר שבשליטתי להישמע ולהיראות הגיוני, או לכל הפחות ניתן להתמודדות ולצמיחה. נגיד, נביטה. גם טוב.

האישלי ידע שאני רוצה לנקב את אוזניי, על החלק של האף גם אני לא ידעתי, ברור שכשהתאחדנו מחדש לאחר הפרידה המייסרת והארוכה מנשוא של עשר דקות – הוא לא קלט שיש לי נצנץ באמצע הפנים. אבל – אין עיניים כתשומת ליבה של אמא. אבאמא יקרים שלי, ששמרו על טפנו בחרוף נפש, כולל ארוחת ערב, מקלחות והשכבות, וקריאות אינסופיות להדרן סיפורים-פיפי-חיבוק. קדושים אמרתי? בשנייה שרגלי התקרבה למפתן דלתנו – אמא שלי זינקה, עיקמה פרצוף, ניסתה לנשום עמוק וכשלה ושיחררה צרור עמוק ונואש מהסרעפת: "מאאאההההההה זההההההה? עשית נזם??" עם הטון הכי מאשים שיש. אומללה וחבולה, עדיין לא התאוששה מהוורוד הזה שהגיח בתזמון לא מתוזמן עם פורים. פתאום לא הייתי אשה בוגרת עם בית משלה, איש, ילדים וחובות. וניסיתי למצוא הסבר הגנה משכנע ללמה אין לי אישור הורים חתום למהלך הכל-כך דרמטי. באמת??

ואז, נזכרתי, אני אשה בוגרת עם בית משלה, איש, ילדים וחובות. ונשמתי לרווחה. הזיכרון המעומעם הזה, לא מנע מאמא יקרה להטיח בי תהיות על קדושת ושלמות הגוף וכו' זה החזיר אותי לשנה הראשונה של הנישואים, כל כך שמחנו אחד בשני ובבית, שכל ערב היה ערב של ביחד, פיצה האט ובן אנד ג'ריס. ככה פשוט. פינוק.

כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא.

3 תגובות הוסף תגובה

  1. כמו מניפה הגיב:

    הצחיקה אותי התגובה של אמא שלך, ובו זמנית גם אני התכווצתי קצת, כי גם אצלנו חורים באזניים (מי מדבר בכלל על נזם) זה היה משהו שעושות משפחות לא מהמוצא שלנו לתינוקות שלהם, וכשאין להם כסף לעגילי זהב יש להם חוט באוזן כדי שהחורים לא ייסתמו. תתחדשי 🙂

    Liked by 1 person

  2. תרצה הגיב:

    בבקשה תגידי שאת עובדת עלי בנוגע לצבע השיער…..
    אחת שלא ידעה שהיא שמרנית…

    Liked by 1 person

  3. יסמין כהן הגיב:

    כתיבה קלילה, מרגשת ומאוד אמיתית. מרענן לקרוא נקודת מבט חסרת עיגול פינות והחיים הטובים סטייל הכל אפרסק אינסטגרם. תודה רבה על השיתוף.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s