ההתחלה

יום לפני התחלה חדשה תמיד מחבר את הסוף שתם לו להתחלה שעוד רגע ממש תנבט לה. כאבי הבטן, ההתרגשות, הצפיות, התכנונים והחששות עוד רגע ממש קורמים עור וגידים. עוד כמה שעות ללא שינה של תהיות וזה שם. מתחיל אצלי, לפני שאון השעון המעורר, כי מי יכולה בעידן הזה לסמוך על טכנולוגיה? או על דרכים פנויות? חניה?

בסוף אני מגיעה שעה לפני הזמן ומנסה לעביר אותו בבית קפה סמוך, מנסה להיראות רגועה ולנחש מי עובד במשרד הפינתי ממול, במי אתקל שם במסדרון. מתכננת אסטרטגיה לחיוך וללחיצת היד של מפגש ראשון, כי אין אין רושם שניוני רק ראשוני.

הקושי להבין את הקוסמוס הפרטי של תהליכי עבודה בעולם לא מוכר (קורס מקצועי, משרה חדשה ובכלל- כל חציה של גבול לעיירה סמוכה), מי זה מי, היכן שותים קפה, איפה שומרים את הכלים האלה, איזה בקשה צריך לפתוח לפניה הזאת…?? כמויות הענווה שצריך לגייס למשימת ההתחלה הן אינסופיות.

בכל התחלה, הייתי מעדיפה באופן מובהק להתחיל מהאמצע. לאט לאט לפתוח את הפריזמה כמו מופלטה, ולהתרחב בעדינות לצדדים, להתחלה ולסוף. ככה אוכל לדעת לבטח שהכל יהיה בסדר. כלומר אוכל לנשום עמוק, להרגיש נוח במקום שלי ואוכל להפיק את הצליל שלי בהרמוניה שגדולה ממני; להתחיל לעבוד, לנוע בחופשיות, לדחוף את הגבולות שלי ולהיות בטוחה בלא נודע.

כמה פעמים קפצה לי הצעה מפתה בחלון חדש שפתחתי, ספר שרציתי לקרוא, חופשה חלומית בתיאלנד, מסעדה שרציתי לטעום, שמלה שנראית לי בול עלי, קורס של שפה זרה שחשקתי לרכוש, והנה – הופ – ואני בעולם הפנטזיות ללא הגבלת תקציב, זמן ורלוונטיות של הדרישות הפרסונליות, דקה-שתיים והמציאות מכה על מזח החלומות הזנוחים, ערימות הכביסה שמחכות רק לי, השוקו שנשפך במיוחד עבורי, אמא!!!!, התזכורת (בנודניק) שהזמן לצאת למרוץ הפקקים אם ארצה להגיע לפגישה בזמן. כל אלו נשכחו כלא היו, עד לדקה-שתיים הבאות בהן אבלה שוב במקום בו הכל אפשרי.

לפעמים כשאני עוברת ליד גלידריה, ועדיין מצויה בשלב ההתחבטות אם אני בכלל רוצה גלידה, אני רק אציץ, נראה איזה טעמים חדשים יש היום, מה מזיק רק בלראות? אני מתקרבת קצת ונעמדת בתור, אם כבר אני כאן, אז יאללה נטעם כדור. נחייה את הרגע. ואז הצפייה נערמת ואני לא יכולה כבר לחכות לטיפש-עשרה זב החותם שיפנה אלי בשאלת השאלות, איזה כדור בשבילך?! אני בוחרת, ואז הוא מתחיל עם כדור קטן לערוך עוד שכבה מתגלגלת מעל ואט אט הכדור גדל והופך לשמחה גדולה. אני מסתקרנת מתי הרצון והפנטזיה סודקים את כבלי המציאות ומתעבים לכדור גדול וממשי איך מגיעים לרגע הזה. שעומדים כנגד כל רשימת החסרונות ומחליטים להתמודד עם כל אחד ואחד מהם ומשכנעים את עצמנו, שזה יישתלם. שזה נכון לנו ועכשיו. קדימה.

כבר מספר שנים, אני מתרגשת מהעולם המופלא הזה של הכנת ממתקים ושוקולד, מחומרי הגלם, מריבוי הטכניקות. כמובן מהטעם ומהאפשרויות הרבות לביטוי עצמי. מהעובדה שממתקים הם חלום, פינוק, מותרות שמתבלים ימי חולין בנצנצים של אושר פשוט. היום הגעתי לסוף. סיימתי את קורס השוקולטרי באסטלה. לא יאומן איך הרגע הפרטי הזה שהפך למוחשי אצלי הקביל לעשרה רגעים פרטיים אחרים. טעמים שונים בגלידה של החיים; ביחד עבדנו על הגבולות שלנו, החששות, חלקנו התרגשות פשוטה של עשייה בידיים. למדנו מהטובים ביותר, לא לקחנו קיצורי דרך. פגשנו שפית פטיסרי ושוקוליטרית בעלת ניסיון מרהיב, ידע עצום ומוסר עבודה מרשים, מנהיגה שקטה, רצינית, נעימה, עניינית וחדה.

חוץ משוקולד, למדתי ממנה הרבה על נשיות פיקודית. מה??! כן, מה שקראתם. תמיד תהיתי אם צריך להיות קשוח כמו הבוס הגברי על מנת שיקשיבו לי, שייקחו אותי ברצינות, תהיתי אם עלי לדבר בקול נמוך וענייני, למתן את "ההתרגשות הנשית" שלי. אני לא אשכח את אודי, חבר יקר שבכיתה י' ייעץ לי בענייני בנים והציע שאמתן את עצמי קצת, אפגין פחות ידע וסקרנות ואעצים את הגבר שלצידי, שאהיה "קצת יותר בת" ואתן לבנים "להיות בנים". לצערי ניסיתי להביא לכדי יישום את העצה הנוראית הזאת למשך זמן מה. ברגע שהבנתי כמה שגיתי בניסיון לייצג משהו שאני לא, משהו נפתח והתמתן בי, מקום למלא את הסקרנות התפנה על המדף.

היום נפרדנו משגרת הקורס והחממה, אני לא חשה עצב, אלא התרגשות מתפרצת-תוססת על מה שהיה וידיעה עמוקה על שעתיד לבוא. יהיה טוב. טוב מטוב. טוב מאוד. אני לא מפחדת לנסות, לטעות-לתהות, לשאול. הרבה בזכות האנשים שפגשתי ושליוו אותי בחוויה המעצימה הזאת, שפתחו את ליבם, שהביאו לי מרית לפני שרצתי למגירה לחפש, שסלחו לי שהתרגשתי מניפוי המרשמלו ולא זזתי מהעמדה. שהעמידו אותי במקום, שצחקו מהבדיחות שלי, שזרמו עם הרעיונות שלי (מופרכים ככל שהיו), שחשבו איתי ביחד בניסיון לחקור ולגעת באמת בגבולות ההבנה שלנו. אני מתרגשת ממחר, מההתחלה שאני כבר יכולה להתחיל מהאמצע, כי אני יודעת שיהיה בסדר ויש למה לחכות.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s