שמתי לה כתר

זהו פוסט שמוקדש ליצירה ולחיבה היתרה שפיתחתי לאחרונה לקשתות מכל הסוגים, וכמובן מובנה לפורים. להרחבה: זיכתי את הרבים בבורד יעודי לאבזרי שיער ולתחפושות. קשתות מפלסטיק, ניתן למצוא במקס סטוק, סקארה, עלי אקספרס, בביוטיקר (שעכשיו גם עושים משלוחים) וכו', וגם אפליקציות, פרחים ועלים מפלסטיק, פונפונים ולבד, הרבה לבד (גיליתי שיש גם לבד מודפס וזה מקסים!). רוב הקישוטים…

כשאהיה

כשאהיה בחופשת לידה אסדר את כל התמונות במחשב; כשתהיה קצת רגיעה בעבודה אקח יום חופש רק לתקתק בירוקרטיה, כמו למשל לפדות את דמי הפיטורין מהקבע (למען הגילוי הנאות – השתחררתי ב07') שעד כה בטח צנחו פלאים עד כדי כך שאני זאת שחייבת יתרה לתשלום לקרן ש"שמרה" לי על המרשרשים. אחרי "שאסגור את הבסטה" ואהיה בטוחה…

אפשרות ליצור קוסמוס פרטי משלי ומתכון לריבה ממכרת

דברים קטנים, תינוקות, גורים, מיניאטורות, דוגמיות של תכשירי קוסמטיקה, אריזות קטנות של אוכל, הפחיות הקטנטנות שבעבר חילקו בטיסות (לאן הן נעלמו מחיינו?), ערכות של פליימוביל, עגבניות שרי. יש בהם. קסם, הרפתקה, יכולת צריכה מבוקרת, אולי חוסר התחייבות? בושם של 200 ml לעומת "גודל נסיעה"של 20 ml? חוסר יכולת להחליט? כי ככה אפשר גם-וגם? בזבזנות? כי…

להיות מעבר להכל ולנקות. הפעם לא את השירותים

שלום, קוראים לי קרן-אור ואני ישנתי שנ"צ. בעצם שלושה. בשלושת הימים האחרונים ישנתי מעולה בלילה, קמתי בשמונה בבוקר וישנתי שנ"צ, אכלתי ארוחות בזמן שלי ובשקט שלי. ולא, למקרה שתהיתם אני לא בבית חולים בהתאוששות אחרי ניתוח. החלטנו באופן ספוטנטי חברה טובה ואני להזמין בסביבות חצות סופ"ש ארוך במלון מפנק עם נוף ללגונה כחולה וצלולה. בלי…

פלסטר VS יש ילדים רעבים בסומליה

**הזהרת קלקלן (ספויילר) לסרט "פלא"** כל הזמן אני דואגת, צריך לעבוד איתם יותר על מספרים? ועל קריאה? ואולי ידע במכניקה בכלל? אוצר מילים? היכולת לתמלל רגשות ולייצר דיאלוג? לקפוץ בחבל? להיות בכושר כבר בגיל הזה? לשיר? לנגן בפסנתר ואולי בכינור? להיות טכניים עם הידיים? או בכלל לרכוש יכולות מחשב, כי זה העתיד, לא? אתמול זה…

פוסט עידן הקטשופ

ולא בציניות, הייתי נשאלת, לא פעם, אם אני מעוניינת בקצת צ'יפס ליד הקטשופ שלי. תצוגת הוט קטור של רטבים למיניהם, מי לא הגיע למסלול הצלחת? מיונז, חרדל, רוטב ברביקיו, האדום הזה וכמובן, בל נשכח, המלח. לא רק עם ציפס, עם פסטה ואפילו, רחמנן, על לחם. כן – היו זמנים שהוא היה המנה העיקרית. ראיתי עולם,…

ימי הולדת, לאן?

החוק הראשון שחקקנו באבן בבית הוא: "תמיד לנשום". מגיעים הביתה מבית החולים, עם כיסא הבטיחות ביד רועדת, צוואר רחם משתלשל, הרבה חרדות, התרגשות ושמחה – וחוק אחד. בהמשך, עם ילדינו האסתמטיים, נוכחנו שזאת הייתה החלטה מאוד רלוונטית וקריטית. עכשיו, במשך השנה, אנחנו נוטים לרכז את תשומת ליבינו (וארנקינו) בחגיגת אהובינו ביום הולדתם. על מה המהומה?…

ההתחלה

יום לפני התחלה חדשה תמיד מחבר את הסוף שתם לו להתחלה שעוד רגע ממש תנבט לה. כאבי הבטן, ההתרגשות, הצפיות, התכנונים והחששות עוד רגע ממש קורמים עור וגידים. עוד כמה שעות ללא שינה של תהיות וזה שם. מתחיל אצלי, לפני שאון השעון המעורר, כי מי יכולה בעידן הזה לסמוך על טכנולוגיה? או על דרכים פנויות?…